החלטה בתיק ע"א 7673/12

             לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שבח) בת"א 11820-01-10 מיום 16.8.2012, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה ונקבע כי המערערת תשלם לה סך של 3,215,160 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

תמצית הרקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

              1.        המשיבה, גבעולים מושב עובדים להתישבות שיתופית חקלאית בע"מ, הינה אגודה שיתופית שהתאגדה בשנת 1953, אשר מסווגת כ"מושב עובדים" בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות ואשר חברות בה עשרות משפחות חברים המחזיקות בנחלות חקלאיות (להלן: גבעולים). המבקשת, תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, הינה חברה ציבורית, אשר הייתה מאוגדת בעבר במשך עשרות שנים (החל משלהי שנות ה-20 של המאה הקודמת ועד לעשור הראשון של המאה הנוכחית) כאגודה שיתופית, אשר על חבריה נמנו מאות אגודות שיתופיות, מושבים וקיבוצים (להלן: תנובה).

2.           גבעולים התקבלה כחברה בתנובה ונרשמה בפנקס החברים שלה בשנת 1953. לאורך השנים שיווקה גבעולים את תוצרתה החקלאית באמצעות תנובה. בית המשפט המחוזי קבע כי באותם ימים נהגה תנובה לנכות מהתמורה שהגיעה לחבריה בגין התוצרת החקלאית ששווקה באמצעותה שני סוגי ניכויים: האחד, ניכוי שנרשם לזכות החבר כ"יחידות השתתפות"; השני, ניכוי שתנובה זקפה לעצמה כ"קומיסיון" (עמלה) בגין פעולת השיווק. כך נעשה במרוצת השנים גם בעניינה של גבעולים. בשנות ה-70 המוקדמות של המאה הקודמת הפסיקו חברי גבעולים לשווק את תוצרתם החקלאית באמצעות תנובה, ועל רקע זה החליטה הנהלת תנובה ביום 9.8.1978 להפסיק את חברותה של גבעולים בתנובה.

3.          בשנת 1999 הכריזה תנובה על רצונה ליזום מהלך הפרטה, לרבות שינוי צורת התאגדותה מאגודה שיתופית לחברה ציבורית נסחרת. במסגרת זו ביקשה תנובה לשנות את המבנה הבסיסי של ההחזקות בה, לרבות שינוי אופן חלוקת יחידות ההשתתפות שהוחזקו על ידי החברים השונים של תנובה. מלאכת החלוקה מחדש של יחידות ההשתתפות התבצעה כדלקמן: מחצית מכלל יחידות ההשתתפות יוחסו לכל חבר באופן שווה בגין עובדת חברותו בתנובה ללא קשר לכמות התוצרת ששווקה על ידו וללא הבחנה בין אגודה גדולה לקטנה (8,931 יחידות לכל חבר), ומחצית מכלל יחידות ההשתתפות יוחסו באופן דיפרנציאלי לחברים, בהתאם להיקף שיווק התוצרת החקלאית שלהם לתנובה במשך השנים, אשר בגינם נרשמו לזכותם יחידות השתתפות.

4.           רשם האגודות השיתופיות מינה את עו"ד דורון דינאי כחוקר לצורך עדכון פנקס חברי תנובה (להלן: החוקר), על מנת לקבוע מי נותר חבר בה ומי לא, והכול לצורך קידום וביצוע מהלך ההפרטה. בעקבות בקשה שהגישה גבעולים בשנת 2002 לרשם האגודות השיתופיות להיכלל בפנקס חברי תנובה, בחן החוקר את מעמדה של גבעולים כחברה בתנובה. במסגרת זו טענה גבעולים כי לא ידעה כלל על החלטת תנובה משנת 1978 להפסיק את חברותה, וכי לא קיבלה על כך שום הודעה בכתב ואף המשיכה לשווק תוצרת חקלאית באמצעות תנובה גם לאחר שנה זו. בהיעדר מסמכים להוכחת טענותיה של גבעולים, קבע החוקר בדו"ח החקירה מיום 28.10.2003 (להלן: דו"ח דינאי) כי גבעולים אינה חברה בתנובה מאז שנת 1978. גבעולים לא ערערה או תקפה את הקביעה הזו בדרך כלשהי.

5.           בשנת 2007 ביקש תאגיד אייפקס (להלן: אייפקס) לרכוש את השליטה בתנובה, ולצורך כך הוצע לחברי תנובה הסדר לפיו יועברו יחידות ההשתתפות שברשותם לאייפקס כנגד תשלום תמורה כספית. במסגרת ההסדר עם אייפקס הוסכם כי כל חבר יוכל לפדות את יחידות ההשתתפות שברשותו בהתאם ל"מנה" קבועה של 8,931 יחידות השתתפות, בתוספת השבה דיפרנציאלית של סכום ההשקעה בהתאם לשווי הרכישות בפועל. לצורך כך פורסמו רשימות החברים בתנובה, לרבות חברים שעניינם היה תלוי ועומד באותה עת בהליכים משפטיים. שמה של גבעולים נפקד מהרשימות, ומשכך שבה גבעולים ועתרה לפני רשם האגודות השיתופיות בבקשה להוסיפה לפנקס החברים של תנובה. גם בקשה זו נדחתה. ביום 8.1.2008 הושלם תהליך העברת השליטה בתנובה לידי אייפקס, כשאייפקס קיבלה לידיה את יחידות ההשתתפות של החברים שביקשו לפדותן בהתאם להסדר ושילמה להם את התמורה על פי המנגנון שבהסדר.

6.           בין גבעולים לבין תנובה התנהלו בין השנים 2010-2005 הליכים משפטיים לא מעטים, אשר נסקרו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נשוא הערעור. לצורך ההחלטה בבקשה הנוכחית אין צורך לפרט את כל ההליכים, ודי לציין כי המשותף לכל ההליכים שנקטה גבעולים הוא דרישתה לקבל לידיה את תמורת פדיון יחידות ההשתתפות שהוחזקו על ידה עד להפסקת חברותה בשנת 1978. השאלה שהתעוררה, בין היתר, בהליכים השונים הייתה האם יש להורות על פדיון יחידות ההשתתפות לפי ערכן הנומינאלי או שמא לפי ערכן הריאלי. לאחר גלגולים שונים הגישה גבעולים ביום 11.1.2010 תביעה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה עתרה להורות על פדיון יחידות ההשתתפות שלה לפי ערכן הריאלי. 

7.           בית המשפט המחוזי דחה במסגרת פסק הדין את טענתה המקדמית של תנובה כי התביעה התיישנה. נקבע כי אין מחלוקת שגבעולים הייתה חברה בתנובה עד שנת 1978. עוד נקבע כי גבעולים לא קיבלה הודעה על הפסקת חברותה בתנובה בשנת 1978, וכי תנובה מעולם לא פדתה את יחידות ההשתתפות של גבעולים. לפיכך נקבע כי גבעולים לא ויתרה על יחידות ההשתתפות וכי אלה לא "התפוגגו לחלל האוויר ולא נעלמו". בית המשפט נדרש לשאלה מה משמעות העובדה, שלא הייתה שנויה במחלוקת, כי בדוחות הכספיים של גבעולים החל משנת 1987 ואילך אין אזכור מפורש לשיעור אחזקותיה בתנובה. בית המשפט דחה את טענת תנובה כי משמעות הדבר הינה שיתרת יחידות ההשתתפות נגרעה והועמדה על "אפס" באותה שנה וקיבל את טענת גבעולים כי מדובר בשינוי צורני בלבד בשיטת הרישום, כאשר האחזקות נרשמו תחת סעיף ההשקעות, ללא פירוט שמי.   

8.           כפועל יוצא מהאמור לעיל, נדרש בית המשפט להכריע בשאלה מה המשמעות המעשית הנובעת מהקביעה שלגבעולים נותרו יחידות השתתפות בתנובה, דהיינו כיצד יש לחשב את תמורת הפדיון בגינן. בית המשפט קבע, לאחר דיון מפורט ומנומק, כי גבעולים זכאית לפדות 8,931 יחידות השתתפות בתנובה, על פי חישוב של 360 ש"ח לכל יחידת השתתפות (בהתאם למנגנון שנקבע בהסדר אייפקס). לפיכך נקבע כי גבעולים זכאית לתמורה בסך 3,215,160 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן חויבה תנובה בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ש"ח וכן תשלום אגרות המשפט ששילמה גבעולים.

החלטת בית המשפט המחוזי בשאלת עיכוב הביצוע

              9.        תנובה הגישה ערעור לבית משפט זה ובמקביל הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע, אשר נימוקיה זהים לבקשה שלפני. בהחלטה מיום 28.11.2012 קבע בית המשפט כי מחד גיסא בקשת עיכוב הביצוע הוגשה בשיהוי וכי הטענה בדבר חוסר יכולת להשיב את המצב לקדמותו אינה מבוססת, ומאידך גיסא כי מדובר במחלוקת שעיקרה משפטית. לפיכך הורה בית המשפט כי 2/3 מהסכום הפסוק ישולם תוך 15 יום, והיתרה (1/3 מהסכום הפסוק) תופקד תוך 15 יום בקופת בית המשפט. הודגש כי עיכוב הביצוע לא יחול על רכיב הוצאות המשפט ועל רכיב שכר טרחת עורך דין.

                         מכאן הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה שלפני

10.         במישור סיכויי הערעור טוענת תנובה כי סיכויי הערעור טובים לנוכח שגיאות משפטיות ועובדתיות מהותיות שנפלו לטענתה בפסק הדין. נטען כי בית המשפט שגה בדחותו את טענת תנובה בפן המשפטי כי מי שאינו חבר באגודה שיתופית אינו יכול להיחשב כמי שמחזיק במניותיה, ובקובעו - באורח תקדימי - כי מי שהיה בעבר חבר באגודה שיתופית וחברותו נפסקה יכול להיחשב כמחזיק במניותיה גם לאחר מכן. בפן המשפטי והעובדתי נטען כי בית המשפט שגה בדחותו את טענת ההתיישנות שהעלתה תנובה, על יסוד קביעה עובדתית העומדת בסתירה לקביעות חלוטות בהליכים קודמים, לפיה גבעולים לא ידעה על הפסקת חברותה בתנובה. עוד בפן העובדתי נטען כי בית המשפט התעלם מהעובדה שהרישום בדבר החזקה של גבעולים ביחידות השתתפות בתנובה, אשר היווה את הראיה היחידה שעליה התבססה גבעולים בתביעתה, נמחק מדוחות גבעולים תוך גריעה של מלוא יתרות ההחזקות. נטען כי בית המשפט התעלם מהתחמקותה הבוטה של העדה מטעם גבעולים מלהשיב לשאלות בעניין זה. בנוסף נטען כי בית המשפט שגה באופן חישוב התמורה בגין פדיון יחידות ההשתתפות, כאשר קבע כי "דמי הפדיון" יחושבו לא באופן נומינלי ולא באופן ריאלי, אלא באופן שאינו תואם את הדין.

11.         במישור מאזן הנוחות טוענת תנובה כי מתקיימות במקרה זה נסיבות ייחודיות אשר מחייבות עיכוב ביצוע מלא של פסק הדין, על אף שמדובר בפסק דין כספי. נטען כי תשלום התמורה במלואה לגבעולים תוביל לחלוקתה בין חברי המושב באופן שיקשה על השבתה ככל שהערעור יתקבל. נטען כי בעבר נתקלה תנובה במקרה שבו מושב ("חצב") הוכר כחבר תנובה, ובמסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור בבית המשפט העליון שהגישה תנובה ציין בא כוח המושב כי המושב כבר חילק בין חבריו את הכספים שקיבל מתנובה ומשכך לא ניתן להשיבם. נטען כי כפועל יוצא מכך המליץ בית המשפט העליון לצדדים להגיע להסכמה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל, אולם בנסיבות המיוחדות של המקרה לא יידרש המושב להשיב את הכספים. לפיכך טוענת תנובה כי קיים חשש מבוסס שכך יקרה גם כאן בסופו של יום. בנוסף טוענת תנובה כי בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות (8.12.2010) (להלן: עניין קמחי) התקבלה טענתם של רפתנים חברי מושבים אשר ייצרו תוצרת חקלאית ששווקה באמצעות תנובה כי דמי הפדיון ששילמה תנובה למושביהם בגין יחידות ההשתתפות שבהן החזיקו הינם קניינם של הרפתנים שעסקו בפועל בייצור התוצרת החקלאית ולא קניינו של המושב עצמו, אשר שימש רק כ"צינור" בין הרפתנים לבין תנובה. כפועל יוצא טוענת תנובה כי קיים חשש שגם אם גבעולים לא תפעל ביוזמתה לחלוקת הכספים בין חבריה, הרי שהחברים בגבעולים עשויים לטעון כי הכספים הינם קניינם שלהם ואינם קניינו של המושב ולדרוש חלוקתם באופן שיסכל השבה. לפיכך נטען כי כאשר הזוכה בתביעה עלול לחלק את הכספים לצדדים שלישיים באופן שיקשה על גבייתם החוזרת יש מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין. נטען שטענת גבעולים, כי מדובר באגודה סולבנטית בעלת אישיות משפטית נפרדת, אינה מפיגה את החשש, בין היתר לנוכח פסק הדין בעניין קמחי. לבסוף נטען כי יש ליתן משקל לשיהוי הניכר של גבעולים עצמה בפנייתה לבתי המשפט, אשר מעיד על כך שלא ייגרם לגבעולים כל נזק מעיכוב כספי הזכייה עד להכרעה בערעור.

תמצית תשובת גבעולים

12.         בהחלטתי מיום 12.12.2012 הוריתי לגבעולים להגיש תגובה לבקשה, והוריתי על מתן צו עיכוב ביצוע ארעי עד למתן החלטה אחרת.

13.         במישור סיכויי הערעור טוענת גבעולים כי אף אם הערעור מעלה מחלוקת משפטית, לא די בכך כדי להוכיח שסיכויי הערעור טובים. נטען כי תנובה החזיקה שנים רבות בנכס של גבעולים (יחידות ההשתתפות) וכי רק בשנת 2004 הביעה תנובה לראשונה את דעתה כי אין בכוונתה להשיב את הנכס לידי גבעולים או לפדותו. נטען כי תנובה החזיקה בנכס כנאמן או שומר וכי רק ממועד שהתכחשה לחובתה להשיבו קמה עילת לגבעולים עילת תביעה. נטען כי הסדר אייפקס דומה באופיו להצעת רכש מלאה, במסגרתה רוכש בעל שליטה את חלקם של בעלי מניות המיעוט, ולכן יש להגן על זכותה של גבעולים לקבל תמורה הוגנת בגין יחידות ההשתתפות שלה שהוחזקו כ"הון כלוא" בידי תנובה במהלך השנים. נטען כי בית המשפט צדק בקובעו כי תנובה נדרשת לשלם עבור יחידות ההשתתפות של גבעולים ואין מקום להתערב בקביעה זו בנסיבות העניין.